לא עצות. בונים אצלכם. זה רץ אצל העובדים.
ישראל · אמירויות · ארה״ב · אירופה
שיחה של שלושים דקותמי שמכניס AI לעובדים מקדים אתכם. לא בשקפים. ביום יום.
זה לא כי אין רעיון. זה כי שום דבר לא רץ.
קניתם סדנה. ניסיתם פעם אחת. הראיתם שקפים להנהלה. בעבודה של האנשים עדיין אין כלום.
המידע לא יכול לצאת. אז הכל נעצר. ואז זה נשאר דיבור.
עוד מסמך לא שם מערכת על השולחן. צריך מישהו שבונה עד שמשתמש אמיתי עובד על זה.
נכנסים לחברה. בונים בפנים. יוצאים כשזה רץ.
שבועיים בפנים. מדברים עם מי שמשתמש, עם דיגיטל, עם אבטחה. יוצאים עם מה שבונים. לא עם שקפים.
במחשבים שלכם. במערכות שלכם. מול אנשים אמיתיים. עד שזה עובד ביום יום.
המערכת נשארת אצלכם. יש תיעוד. הצוות שלכם יודע להריץ. בלי להישאר תלויים בנו.
בלי זה אבטחה לא נותנת יד. ולכן ככה עובדים.
העבודה רצה אצלכם. לא על כלי פתוח באינטרנט.
המידע שלכם לא הולך ללמד מודל של מישהו אחר.
סגור. מוצפן. אבטחה יכולה לבדוק ולאשר.
השמות נשארים בחוץ. העבודה לא.
ה-AI היה במצגות. בנינו על המערכות שלהם. האנשים בעבודה משתמשים בזה.
התחיל כמצגת. עכשיו זה רץ בחנויות.
אבטחה חסמה כל כלי שיוצא מהרשת. בנינו על המחשבים שלהם.
חברה גדולה שתקועה עם AI. לא סטארטאפ. לא סדנת צ׳אט.
מי שחותם: דיגיטל או טכנולוגיה. מי שחייב להסכים: אבטחת מידע.
עובדים עם מי שבונה. לא עם צוות שקפים.
נכנס לחברה גדולה שתקועה. בונה עד שזה רץ אצל העובדים.
בנקים, קמעונאות, תשלומים, משרדי עורכי דין. ישראל, אמירויות, ארה״ב, אירופה.
לא. עצות בלי מערכת לא שוות כמעט כלום. בונים עד שזה רץ אצלכם.
לא. בונים אצלכם. המידע נשאר אצלכם. אבטחה רואה את זה לפני.
שבועיים בפנים, ואז בונים. לא מחכים שנה למצגת הבאה.
צריך מי שחותם, מי שמשתמש, ומי מאבטחה. לא פרויקט של מאה אנשים.